מהות בלידה/ שרית עדי ושדי

Updated: Jan 14, 2019


איור : ניקול פוטרמן


מהו המקום הפנימי שאת רוצה להיות בו בלידה?

מבחינתי זוהי השאלה הכי חשובה בתהליך הכנה ללידה.

היא מתווה לנו את הדרך, מכוונת אותו במה לגעת ובמה לא, איזה שאלות לשאול, אילו משפטים לחבר- אם בכלל.

מהו המקום הזה?

ואיך מוצאים אותו?

כחלק מהתהליך שאני קוראת לו "מסע אמיץ ומחזק" הוא תהליך ההכנה ללידה, אנחנו חושבות, בונות, מתפללות את "חזון הלידה" של היולדת, מהו אם כן החזון? הוא בעצם סוג של "תכנית לידה" רק יותר חיה, נושמת, עמוקה ומגשימה בעזרת ה' את עצמה.

אני לא כל כך אוהבת את השימוש במילה "חזון" בגלל האסוציאציות הרבות שנקשרו סביבה בעידן הניו אייג' ומאז, אבל, מעניין שאני לא מצליחה למצוא שום מילה מדוייקת יותר, אני הרבה פעמים קוראת לכל התהליך הזה "בירור הרצון" או "מציאת הרצון"- הרצון הוא כלי לשפע, מציאתו ודיוקו של הרצון מאפשרת לנו אח"כ להתפלל על הרצוי, לדמיין אותו וגם ליצור כלי לקבל אותו אם ירצה ה', ולשמוח בו בעוד כשאיננו יודעות מה אנחנו אפילו רוצות, יותר קשה אם לא בלתי אפשרי להגשים זאת.

ובכל זאת, שאני בודקת במילון את המילה חזון משמעותה : "א. רעיון או מחשבה לגבי העתיד הרצוי. ב. נבואה. ג. חלום. חזה/חזתה: רָאַה, צָפַה, ראה את העתיד, ידע מראש; ציפה."

היש מתאים מתיאורים אלו לתהליך שבו אנחנו רוצות לכוון את התודעה שלנו, ליצור בעזרת ה' את המציאות של הלידה שלנו?

כשיולדת בונה תכנית לידה היא מתייחסת יותר לצד הפרקטי, בדרך כלל כמו : "אני רוצה שלא יחתכו את חבל הטבור עד שהוא יפסיק לפעום" "אני לא רוצה ללבוש את חלוק בית החולים" "אני רוצה לקבל אפידורל" "אני רוצה להביא סדין מהבית" "אני רוצה להגיע בפתיחה 7.5" "אני רוצה את המיילדת שיפי שתהיה במשמרת" וכו... ואילו בחיפוש המהות של הלידה אנחנו שואלות שאלות של למה על הדברים הפרקטיים הנ"ל.

לדוגמא:

היולדת :"אני רוצה את המיילדת שיפי"

אני: "למה?"

היא: "כי היא הייתה איתי בפעם האחרונה והיא ממש סבלנית ונותנת תחושה טובה"

אני: "אז חשוב לך שהמיילדת תהיה סבלנית?"

יולדת: "כן"

אני: "למה?"

שתיקה... הרהור... "כי אני בדרך כלל מאד מרצה את הסובבים אותי וכשמישהי סבלנית זה נותן לי בטחון אבל אם מישהי חסרת סבלנות אז אני לא מסוגלת לעמוד על שלי מולה, במיוחד בלידה"

אני: "וכשאת לא עומדת על שלך, מה את מרגישה?"

היא: "אני מרגישה...אממ... עלובה"

אני: "ולא היית רוצה להרגיש ככה בלידה, נכון?"

היא: "ברור"

אני: "אז בואי ננסה לחשוב מה יכול לתת לך תחושה אחרת, אם כך, וננסה להגדיר מה כן היית רוצה להרגיש, לא מה לא היית רוצה להרגיש..."

היא: ?!?

אני: "אמרנו שאם תהיה שיפי אז היא נותנת לך תחושת ביטחון נכון?

וכאשר את לא מרגישה שאת חייבת לעשות מה שמצפים ממך "לרצות" את הסביבה, אז איך את מרגישה?"

היא: "חזקה"

אני: "אז יש לנו פה תחושת בטחון ותחושת עוצמה, את מרגישה שזה מה שהיית רוצה לחוות ברגעים של הלידה?"

היא: "כן, בטח"

אני: "אז אנחנו צריכות לחשוב על עוד דרכים מלבד מיילדת שמספקת את התחושה הזו, איך להגיע לביטחון פנימי ולעוצמה פנימית עוד לפני הלידה, ואז את מביאה אתך את זה לחדר הלידה.

בנוסף גם נתפלל ונדמיין מיילדת טובה שנותנת תחושות כאלה... ואפילו את שיפי דווקא, כבר ראיתי התגשמות פרטים מהחזון ולו המפורטים והלוגסטיים ביותר זאת מעבר למהות שעליה עובדים, ובונים, שהיא בעזרת ה' ודאי תתקיים.

יש עוד משהו מבחינת מהות שחשוב לך שיהיה?"

...

זו הייתה דוגמא, אחת מתוך אין סוף, שהמצאתי תוך כדי, בעצם מבוססת על שיחות שונות מתוך הכנות שהיו לי עם יולדות שליוויתי וגם על תהליכים שעברתי עם עצמי... הבאתי בערך שתי דקות מתוך תהליך שיכול להתחיל במפגש בן שעה וחצי ולהמשך כקו מחשבה, כתרגילי הרפיה ועבודה, כפגישה נוספת (או יותר, לפי הצורך) ובקיצור כדרך שהיולדת עוברת עם בן זוג או לבד עד הלידה...

אנסה להסביר את הדברים כמה שיותר למרות שלפעמים אני מרגישה כאילו מה שקורה עם כל אחת הוא מין קסם פרטי אישי וחד פעמי שנרקם רק עבורה מאת ה' וכשאני מנסה להסביר את זה במילים זה פשוט שטחי או מתפוגג לגמרי, כי זו מהות, ולהסביר מהות במילים זו אמנות בפני עצמה.

אז הבנתן את ההבדל בין תכנית לידה- למהות כן? שוב, תכנית לידה היא החלק היותר לוגיסטי של החזון יותר ה"איך" מאשר ה"מה". המהות שהיא ה"מה" מורכבת כמובן גם מה"איך" (איך אסע, איזה ביה"ח, כמה פתיחה אגיע וכו'), אבל אנחנו עובדות על לבנות את המהות גם בצורה פנימית יותר, צורה שלא תהיה תלויה רק על קיום התנאים החיצוניים .

לפעמים אני מרגישה שה' מנסה ללמד אותנו משהו, כל אחת מאתנו, שיעורים כמו: "כמו להיות אסרטיבית זה לא אומר להיות מגעילה" או "להתחבר לגוף שלי זה לא אומר לאבד שליטה" , "לאבד שליטה זה לא אומר להיות לא בסדר", "לבקש את מה שאני רוצה זה לא בא "על חשבון" אחרים" , "אני אהובה ללא תנאי", ועוד הרבה שיעורים כאלה, בלי סוף, מדויקים לכל אישה ובכל הריון, וכשאנחנו מנסות ללמוד את השיעור עוד במהלך ההיריון, לעשות תהליך, להגיע ללידה ממקום אחר שרק מיישם את מסקנות השיעור בשטח, אז הרבה פעמים הנסיונות מתגמדים כי כבר לא צריך ללמד אותנו שיעור כזה, כי כבר למדנו, או הרבה פעמים יש לנו כלים שלא הכרנו כדי להצליח בשיעור שלנו, הלידה היא ההמשך הטבעי להריון, יולדת שמגיעה כהמשך לתהליך עבודה תחווה רצף ואפילו שיא של התהליך ואילו כאשר יולדת אינה מחוברת למהות הפנימית של הדברים היא עלולה להתאכזב מאד מאי הגשמתם של הפרטים הטכניים של תכנית הלידה שכתבה ולאבד אמון בכל הרעיון ללידות הבאות.

למשל בדוגמא שלנו המהות היא ביטחון ועוצמה, היולדת צריכה בטחון כדי להביא את מי שהיא(את הרצונות האמיתיים שלה, את החיבור, את הדרישה, את ההאזנה למי שהיא) בלי התנצלות, זה קשה לה, אבל כאשר יש לה את מה שהיא מפרשת כ"תנאים מתאימים" (סביבה מכילה במקרה הזה) והיא מביאה את עצמה היא מרגישה עוצמה. מעניין שהמילה עוצמה והמילה עצמה כתובות בדיוק אותו הדבר, במקרה שלנו זה ממש מתאים, היא צריכה להיות מסוגלת להביא את עצמה יותר נכון לבטא את עצמה וכך היא תרגיש עוצמה, היולדת שלנו זו לרוב אחת שהיא פחות הטיפוס האגרסיבי או אפילו האסרטיבי, פחות במרכז הבמה, דעתנית וכו... אחת שבדרך כלל, מבליגה, שקטה, מעניקה וכדומה, לפעמים מרצונה ובחירתה ולעתים מאונס פנימי, כל זה בקווים כלליים מאד, מובן שכל אחת מאתנו שונה עד מאד לפרטי פרטים וניואנסים. בכל אופן אז פרט לוגיסטי שיכול לעזור לה להגשמת המהות הוא מיילדת סבלנית, עוד פרט לוגיסטי - מלווה מתאים/ה, זה יכול להקל, לא דמות שצריך לעשות את רצונה (כמו אימהות מסויימות או "השוועגר" ) אלא מישהי שלכתחילה שם בשביל לשמוע מה היא רוצה. אגב, פעם אחת היולדות שליוויתי אמרה לה שבאחת הלידות הדולה שליוותה אותה אמרה לה : "אם את לא מתכוונת "לעבוד" אין לי מה לעשות כאן, אני תומכת לידות פעילות..." אז, לא זו כוונת המשורר. אלא אם כן כמובן המהות הפנימית שאת מחפשת זה להתבטל בלידה למישהו שיודע מה הכי נכון לך (או חושב שהוא יודע).

קצת קשה להשים את האצבע מהו בדיוק פרט לוגיסטי ומה הוא פרט פנימי כי אישה יולדת, זה דבר כל כך עמוק, כל כך פנימי, שפתאום שום דבר הוא לא "רק לוגיסטי" עניין הליווי הוא מאד רגשי, כמו כן המיילדת וכל הנתונים באותו זמן, ובכל זאת יש משהו עמוק יותר, פנימי יותר ואישי של היולדת שיכול לבנות ולהחזיק את המהות. בשביל לגלות את הכוחות הפנימיים של היולדת, לבנות אותם, להעצים אותם ומאידך להתמודד עם המניעות והפחדים אני שואלת, אחרי שאנחנו עושות הרפיה: את יכולה לראות את זה? את יכולה לראות את עצמך חזקה, בטוחה, עוצמתית בלידה? אם התשובה כן, אני שואלת: "עד כמה את מאמינה שזה יהיה ככה בין אחד לעשר", אם התשובה היא לא, אני שואלת "מה עומד בינך לבין התמונה הזו? מה מונע ממך להגיע לזה?" ואז בהתאם לתשובות אנחנו ממשיכות...

אנחנו חושבות על מעצימים- דברים שיכולים לחזק בה את המהות הזו, אנשים, משפטים, מוזיקה. בעיקר משפטים- למה? כי משפטים הם האמרות המעצימות שבאות בעזרת ה' להחליף (ולו במעט) את מערכת האמונות הכוזבות/ המחלישות ששוכנת לה אצלנו במודע ובתת מודע... אנו בונות יחד משפטים שיכולים להיות מהחוברת שלי, ממה שעלה בשיחה, מספר תהילים... משפטים שאותם היא כותבת ועליהם היא חוזרת (במיוחד בשעות שיש פתח בין המודע לתת מודע כמו לפני השינה, אחרי הרפיה), אותם, את המשפטים, שנקרא להם "אמרות מכוונות" היא משננת במהלך היום אולי מקליטה ושומעת, אולי מציירת או יוצרת מהם תמונות/ קלפים, אולי משתפת את בעלה (כדאי מאד!!!) אותם המשפטים הופכים להיות מציאות שנבנית, גם בעלה ידע לחזק בעזרתם בזמן הצירים והיא תזכור איפה היא רוצה להיות, הם אמרות המכוונות את התודעה, אמרותיה, אם אני אהיה בלידה גם אני אחזק את המהות אתה, אבל בעיקר היא, היא יוצאת ממני עם הרצון החדש (ישן) שהיא בעצם רק גילתה וניערה מעליו את האבק והיא כבר בדרך להתמזג אתו היא כבר בתהליך, הרצון מתהווה... לפעמים אם יש ממש התנגדות פנימית- "מה זאת אומרת אם אני רואה את עצמי שם? מה פתאום?! איך אפשר?! זה נוראי! זה מלחיץ! זה כואב ואף אחד לא מקשיב לך שם!" ... אז יש עבודה, צריך לגלות את השורש של האמרות האלה, כמו שלרצון היה ביטוי חיצוני אבל שורש פנימי גם אלו הם ביטויים חיצוניים לפחד פנימי, מהותי, ואז אנחנו נקדיש זמן להבין מהי האמונה שיוצרת את הפחד והאם אפשר לשנות, להקטין, להסב אותה... ולפעמים המשפטים המחזקים שלנו יהיו משפטי היפוך לפחדים. האמת היא שאולי זה בעצם הפוך ממה שזה נראה, שאם יש התנגדות אז יש דרך יותר ארוכה כי כאשר ההתנגדות עולה אז אנחנו מתמודדות עם הקולות המחלישים, אבל כשההתנגדות לא עולה, זה לא תמיד אומר שאין קולות מחלישים אבל זה כמעט תמיד אומר שאנחנו לא מתמודדות איתם, לפעמים מתוך בחירה מודעת, לפעמים הדחקה, לפעמים באמת כי היולדת לא נגעה שם מעולם ולא יודעת כלל על קיומם, אני מרגישה שאני כותבת את השורות האלה גם ממקום של תומכת וגם ממקום של יולדת, לא משהו שאני משליכה על מישהי אחרת ואומרת "היא כזו" זה כל אחת מאתנו, והמקום שהיא בדיוק נמצאת בו. אמנם אני לא מטפלת קלינית, ותהליך הכנה ללידה לא בא להחליף טיפול מקצועי, ארוך טווח, אבל הוא כן יכול לספק משהו חשוב נקודתי, נפתח לנו צוהר מכיוון שאנו מתמקדות בחוויה אחת בזמן אחד, הלידה, הרבה פעמים אנחנו מתמודדות עם קונפליקטים פנימיים בנפש האישה וגם אם אנחנו לא משנות את דפוס המחשבה הקבוע, או פותרות בעיות רגשיות ותיקות אנחנו בהחלט יכולות להגיע ללידה ממקום אחר לגמרי. לדוגמא הגיעה אלי מישהי שמאד רוצה ללדת בחיבור אל הגוף, בחוויה חיובית, היא מוכנה לנסות, היא מוכנה לשנות, היא רוצה ללדת בטוב, אבל, יש לה פחד מהשלב של צירי הדחף (מה שמכונה לחץ), כי בלידה הקודמת היא הרגישה שהיא לא יודעת מה לעשות, שהיא לא עושה טוב, צעקו עליה, היה ארוך, היא לא הצליחה... אני לא אכנס כאן לניתוח ועיבוד חוויית לידה שזהו נושא שלם בפני עצמו, ומה היה שם שגרם לה להרגיש את תחושות האין אונים הללו, והאם היה יכול להיות אחרת וכו'... אני רק אומר שאפשר לעשות כאן עבודה נהדרת, ולהגיע שונה ללידה הבאה, כמו שאכן היא עשתה, והתמסרה וחוותה לידה מדהימה. כמובן זה גם תלוי באופי ובנפש האישה, אישה שבדרך כלל יש לה פחות סערות רגשיות ייתכן שממש בקלות תוכל "לשנות תסריט", להשתחרר מהפחד הזה ולהתקדם מהר בתהליך השינוי לאמונה שהיא רוצה, אישה שיש לה נטיה לחרדה תהיה חרדתית גם כאן וייתכן שיהיה לה יותר התמודדות, יותר עבודה, מחשבות שליליות או מחלישות שחוזרות יותר בקלות או יותר הרבה, גם כאן, אמנם אנחנו לא נרפא את האישה מהחרדה לכל חייה אבל אנחנו בהחלט יכולות לשחרר הרבה הרבה מתח ופחד סביב הנושא הספציפי הזה, ואני אומרת את זה מניסיון של עבודה עם נשים כאלו וכאלו. העבודה שלי מבוססת על ניסיון מהשטח, על לימודי טיפול הוליסטי במשך כמה שנים בכמה תחומים, על לימודי התומכות והקורסים הנוספים מעולם הלידה שבהם השתתפתי בתור תומכת ויולדת, ועל מה שבעלי האברך מלמד אותי על נפש האדם מתורתנו הקדושה, לא, אין לי תואר בפסיכולוגיה אבל אני חייבת לציין שברוך ה' חוויתי חוויות מדהימות, פוערות פה, מרוממות עם נשים בהכנה ובלידה וגם עם הלידות שלי, ברוך השם. והאמת היא, כשאני חושבת על ה"טווח הארוך" אמנם אין פה פתרון מוחלט, סופי (אם יש דבר כזה) אבל עצם הנקודה שהיולדת התחברה למקום הפנימי בלידה, למהות, נותן לה משהו שהיא לוקחת אתה הלאה... אחרי הלידה, איזו היכרות מעמיקה עם צד חדש בה, עם כוחות חדשים, איזה ביטחון שהיא יכולה להיות כמו שהיא רוצה. ויותר מיולדת אחת אמרו לי אחרי הלידה שהן משתמשות במהלך השגרה בהרפיות וחוזרות יותר נינוחות ושלוות לחיים, או שכשהן באיזה חרדה או לחץ הן נזכרות בתחושת הרוגע והביטחון שהייתה להן בתקופת ההכנה ללידה ומנסות להעתיק אותה לאותו נושא המטריד כעת.

אני מאמינה שזו עבודה שאת יכולה לעשות בכוחות עצמך, אולי לקבל השראה מהמאמר הזה, אבל אם את צריכה תמיכה, את מוזמנת להתקשר, בשביל זה אני כאן.