זה אמיתי? היא שואלת אותי שניות לאחר הלידה

Updated: Aug 20

כשאשה פותחת אלי את לבה

אני מעריכה את האומץ

עושות יחד עבודה רגשית וגם פיסית של הכנה ללידה

משחררות את הפחד, משחררות את הגוף

בונות משפטים מחזקים ואמונות בריאות ותומכות, בונות שגרה של תרגול והכנה

היא עוברת תהליך, ואני לצדה

3 בלילה בערך שולחת הודעה, התחילו צירים,

בשעתיים הקרובות התכתבנו לסירוגין

ואז הגעתי אליה (איזה כיף כשיולדת גרה במרחק הליכה)

אני כבר הגעתי עם מזוודה

ראיתי שזה עוד בשלב הלטנטי, אבל היה לה טוב שבאתי, וראיתי, והרגעתי

עשינו יחד תרגול, נשמנו,

תמיד טוב לשחרר ולאזן ואז הגוף והתינוק עושים את מה שהכי נכון בעצמם.

אמרתי לה לשתות מספיק ולנסות לנוח.

המשכנו את ההתכתבות לאורך הבוקר, הצירים קצת נרגעו (אני חשבתי שיותר מקצת ושהיא ישנה)

ובמקביל:

יום הולדתה ה8 של בתי הבכורה

היו לנו תכנונים לצאת יחד אם-בת,

ב1 היא, היולדת המתוקה, שואלת את עצמה ואותי, איך תהיה שהילדים יגיעו מהמסגרות

בעלה לא בבית, וכשהיא קמה וזזה אולי זה יתגבר,

נכון.

כדאי שיהיה במרחק הגעה, גם בשביל הרוגע שלך וגם בשביל הטכני.

יצאתי עם בתי בכל זאת, כדי ללמד את עצמי,

אני זמינה, וקרובה, אני לא יכולה לעצור את חיי המשפחה בכל פעם שאני בכוננות,

הרי כל לידה היא בלתי צפויה, יכולה להתחיל, להאיץ, לעצור, ושוב...

כבר באוטבוס התקשרה אלי המתוקה שהמים ירדו,

הנחתי אותה לקרוא לבעלה להתארגן ליציאה וללכת להבדק,

שקלתי אם לחכות שיבדקו או להגיע יחד איתם,

בכל זאת לידה חוזרת, צירים יפים, צירים כבר כמה שעות וירידת מים

זה בד"כ מתכון מוצלח להתפתחות לידה מהירה.

הסברתי לבתי, שהייתה מקסימה ובוגרת וקיבלה בהבנה,

קראתי לבעלי שיביא לי את הרכב וייקח את הילדה

וכאן המקום להודות ולהלל ולשבח את בעלי שהוא בעצם הדולה לא פחות ממני,

כשאני בלידות הוא מטפל בילדים, מבשל אם צריך, שבת, דואג לי ומפרגן לי במנוחה שאני חוזרת, בהכלה ובהבנה- בלעדיו לא הייתי יכולה, שלי ושלכן שלו הוא.

בכל מקרה נסעתי להר הצופים, פגשתי אותם בקבלה

בדיוק היה חילופי משמרות- לא נעים, לא נורא

המיילדת שקיבלה אותנו הייתה קצת איטית בהתנהלותה,

היולדת נראית לי- שמכירה אותה כבר, מתקדמת מאד,

אבל למוניטור ולצוות שהרגע קיבל את המשמרת, כנראה קצת פחות

"הצירים לא סדירים", איך שאני רואה את היולדת שלי, הם כל שלוש דקות, נו אבל נהלים מעל הזרימה ותחושה של דולה... וכמובן עשינו "מוניטור קבלה", טוב שיכולתי לעזור עם עיסויים, לחיצות ושמנים בדקות האלו וכמובן עם תמיכה רגשית...

לבסוף לאחר מילוי איטי ביותר של התיק הרפואי קיבלנו חדר.

פנינו פגשו מיילדת שהייתה באנרגיות מאד קשוחות,

היא הייתה בעלת מראה מרשים ונוכחות, אבל ליולדת שלי המסורה בטבעה לא היה סיכוי כנגדה- כביכול,

תעלי למיטה, מוניטור חצי שעה

מה? למה? עכשיו עשינו מוניטור בקבלה! היא אמרה שאוכל להתקלח, היא אמרה שהכל בסדר גמור עם המוניטור.

בכל מקרה הגזרה נגזרה בשרירות, מוניטור חצי שעה, הבעל ניסה להתערב אך קיבל "מוסר" על אחריות מהמיילדת, והיולדת משוועת למקלחת. אני נושאת תפילה שנסתדר עם המיילדת או שיחליפו, המיילדת יוצאת מהחדר,

אני אומרת לבעל וליולדת, בואו נעשה השתדלות, ננסה למצוא תנוחה טובה ונחזיק את המוניטור ככה שהוא יקלוט, ועוד 15 דק' תקראו לה ותגידו שאת לא יכולה יותר לשכב ואת חייבת לרדת מהמיטה...

אין בעיה, תקחי אפידורל, כי היא רצתה, "את חושבת שכדאי לי"?

"אני חושבת שאת יודעת מה הכי נכון לך" אני חושבת שאת מתקדמת מאד יפה ואם את רוצה לנסות עוד משהו מקדם עד האפידורל או המקלחת אפשר לנסות אחת מהתנוחות האלו...

עזרתי לה לעבור לתנוחה על הברכיים, שהתאימה להערכת מיקום הראש באגן (ע"פ השיטה שאיתה אני עובדת)

מיד נשמע במרחב צפצוף המוניטור שלנו , לא רק שהוא זז אלא שהוא נפל לגמרי...

ולא ידענו איזה נס וחסד עצום זה היה

אחרי 2-3 דק' נכנסת מיילדת

ומי זו אם לא המיילדת המדהימה שירה, שאני כל כך אוהבת, שאמרתי בלבי "חבל שהיא לא אתנו"

איך שאני רואה אותה, צהלה, חיבוק ונשיקה, הלב מתמלא בתחושת השגחה

"את חייבת להישאר אתנו" אני אומרת והיא עונה "רק באתי לבדוק את המוניטור, תכף נראה מה קורה" והיולדת אומרת "אני לוחצת" ואני אומרת לה, אל תלחצי נשמה אם אין עדיין צורך, חכי... והמיילדת שואלת מה המצב? ואני אומרת "בקבלה אמרו פתיחה 4-4.5 ראש במינוס 2 נראה לי או מינוס אחד... לא נראה לי שהיא עדיין לוחצת למרות שהיא ממש מתקדמת יפה" והיולדת שואלת "אפשר ללחוץ?" ושירה הנסיכה אומרת, את יודעת מה, חכי דקה, אני רק נוגעת, אני רק בודקת, והיא מניחה יד ואומרת, התינוקת פה...

תוך כדי היא מתארגנת, לוחצת על הפעמון לקבלת עזרה, היולדת לוחצת, על הברכיים, התינוקת נולדת אחרי ציר או 2

הבעל והאישה לא מאמינים

מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ הבעל צוהל...

אני מודה על חסדי ה' המרובים ועל הניסים והפלאים שרואים בכל לידה,

בנתיים מגיעה המיילדת "שלנו" מה קורה פה?

ושירה אומרת לה "תינוקת, קיבלתי אותה"

ומה יש לה להגיד לנו "ואתם רציתם מקלחת... היא עוד הייתה יולדת במקלחת"

אבל לא איכפת לי, מה שגורם לה להרגיש טוב עם עצמה, אפילו שהשאירה אותנו על המיטה לא מפאת שקלטה שהלידה כ"כ קרובה אבל ניחא, בחדר לידה לא מתווכחים, לרוב.

איזה כיף.

אני חוזרת הביתה, ליומהולדת הנקנקיות בלחמניות של ביתי בת ה8 שביום הולדתה נולדה הבת המתוקה הזו...

ומודה, על זכותי, על עזרתי, על שנתנו לי לתת.