השפעת הפחד על הלידה / שרית עדי ושדי

בס"ד


הצורך שהנחה אותי בעת כתיבת הכותרת (והמאמר עצמו) הוא שכל אישה מתמודדת עם פחד, ברמה כזו או אחרת, לקראת הלידה או במהלך הלידה עצמה.

הנחה זו מבוססת על חומר עיוני רפואי ויותר מכך על ניסיוני בתחום ההכנה ללידה וליווי הלידות. ובעצם גם על עובדת היותי אישה, אם בישראל, כשמאחורי כמה חוויות לידה שונות.

המטרה של העיסוק בנושא אינה סדיזם לשמו כי אם להפך: הפקת תועלת מהכרת התופעה, התמודדות, צמיחה ואפילו העצמה ובעצם "העצמה ע"י הכרות ועבודה עם פחד בהיריון ובלידה" היה יכול להיות שם נוסף למאמר, אם כי היה זה שם ארוך ולא כל כך ברור בלי ההקדמה, ולכן הכותרת בעינה עומדת.

במאמר זה נעבור בעזרת ה' על כמה נקודות:

- מהות הפחד

- תופעות נפוצות של פחד במהלך היריון ולידה, מרמת החשש ועד רמת החרדה.

- השפעת הפחד על תחושת הכאב ועל תפקוד הגוף בכלל ובמהלך הלידה בפרט.

אומנם המאמר מבוסס על מידע אמין ומבוסס, אבל כדי לחבב את הדברים על הקוראות ולעשותו מעניין ומובן, השתדלתי לתבל את המידע בסיפורים ובדוגמות. כמי שמכירה את פרי עטי, הנושאים שזורים, כמו החיים, זה בזה, ולא מובאים כסדר מאמר רפואי

אני מקווה שפרסום הדברים יהיה לתועלת, שלא תצא תקלה (או הפחדה) תחת ידי, שתקראי, תשכילי ותיהני, ויותר מכול - תקבלי כלים ללידה הבאה שלך.

מהות הפחד

כל אחת מכן שתפתח בערך "פחד" באנציקלופדיה, יותר נכון לימינו בוויקפדיה, תוכל לקרוא שם באר היטב את התופעות המתרחשות בגוף ובנפש ומעידות על קיומו של פחד. לשם כך אתן לא צריכות אותי. השייך לענייננו הוא שלפחד יש השלכות פיזיות כגון האצת דפיקות לב, הפרשת אדרנלין, מתח גופני גבוה ועוד, ושהסיבה לפחד יכולה להיות מודעת או אינה מודעת, מבוססת על חוויות העבר או על דמיונות וסיפורים ועוד. תאוריות רבות נכתבו בנושא ומנסות להסביר את הסיבות ואת ההשלכות. ניתן לומר שמטרת הפחד היא לשמור עלינו מפני סכנה, והחיסרון בשמירה מודעת או שאינה מודעת זו הוא הימנעות יתר - שמירה מוגזמת מפני דברים שהסכנה בהם אינה אמתית, הפחד מפריע לתפקוד ולתחושת הרווחה. מובן שמידת ההפרעה תלויה ברמת הפחד מכיוון שתגובת הגוף משתנה בהתאם לדרגת הפחד: תגובה והתמודדות עם חשש ודאגה אינה זהה לתגובה והתמודדות עם מצב חרדה או היסטריה, ואכן כאשר המצב מצדיק הפרעת שגרת החיים והתגוננות תגובה זו מבורכת, אך כפי שנבחן בהמשך, מה קורה כאשר תגובה זו אינה רצויה? ובאם בלידה תגובה זו מועילה או מפריעה לנו?

עוד עובדה מעניינת שחשוב לציין היא שהתגובה האינסטינקטיבית של החיות והאדם לפחד היא: בריחה/ לחימה/ קיפאון, כל זאת הקדמתי לכתוב מכיוון שניפגש במושגים הללו בהמשך המאמר.

הקטע הבא מובא מספר פסיכולוגיה מוכר ומתאר בעצם את מה שכתוב עד כה ואת תגובת flight or fight ובעברית צחה בריחה או לחימה המפורסמת. (מוזמנת לדלג אם את פחות מחוברת לצד השמאלי של המח)

"הפחד מהו?

מצב נפשי-גופני מיוחד, הבא כתגובה על אפשרות של סכנה. בתוך מצב זה חייבים אנו להבחין שני מומנטים הבאים בזה אחר זה. במומנט הראשון, ביחוד עם התגברות האפקט למדרגה גבוהה, ילווה הפחד במתיחות נפשית-גופנית רבה, העשויה לשתק ולהקפיא. מצב זה, שמבחינה פסיכית פירושו מבוכה נטולת עזרה, יגיע לפעמים עד לידי בהלה, או עד לשיתוק הרצון והפעילות ביחס לסכנה המתחוללת. אחר כך יבוא, כרגיל, המומנט השני: המתיחות הפנימית המאקסימאלית מתפרקת ומתחלפת בתנועה להגנה עצמית, תנועה של בריחה או של התקפה"[1]

מה לכל זה וללידה?

המון!

הדוגמה הנפוצה ביותר היא פרשנות של המוח שהציר הוא סכנה.

מכיוון שאנחנו מרגישות בגופנו תחושה בלתי רגילה של כיווץ/לחץ, אנחנו מפרשות אותה כסכנה, והתגובה הנורמלית והבריאה היא בריחה או לחימה.

הקפאון המוזכר מתבטא כחוסר התמודדות, כביכול היולדת איננה נוכחת, היא פאסיבית.

הבריחה מתבטאת בהתנהגות כדוגמת "די, אני לא רוצה, אני לא יכולה יותר, די, שהציר הבא לא יגיע, אין מצב, איה איה אפידורלללללל!" או אפילו באופן תת מודע כעיכוב התחלת הלידה או התפתחות הלידה- דבר המוביל לסחיבה אחרי התאריך או ללידה ארוכה מאד, יכול גם להוביל להתערבויות שהרי הלידה אינה מתקדמת. שוב, זו לא הסיבה היחידה לתופעות הנ"ל ולא תמיד נראה שהפחד גורם לכך אך ללא היסוס ניתן לעשות את הקשר שהפחד הבלתי מעובד (שלא התמודדנו איתו) מגדיל את הסיעויים לתופעות הנ"ל.

לעומת זאת לחימה יכולה להתבטא בכיווץ שרירים, דחיפה כנגד הקיר או הזזת רהיטים

וברובד הנפשי שתי התגובות - בריחה ולחימה - יכולות להביא לעיכוב הלידה באופן בלתי מודע: אני מחליטה באופן בלתי מודע שאני לא יולדת, לא יולדת! שאני בורחת מהסכנה הזו או מנצחת אותה, כביכול. ותשאלי האם באמת אפשר לעצור לידה?

אנחנו לא ממש עוצרות אותה אלא מעכבות, מאריכות, תורמות לשיבוש מהלכה החלק והתקין...

תופעה מוכרת היא שחיות בטבע שנתונות בעצם תהליך לידה במקום חשוך ומבודד, והיה ולפתע הגיע זר למקום והן חשות איום, הן עוצרות את הלידה, בורחות וממשיכות ללדת במקום אחר ואפילו ייתכן בזמן אחר.

אנחנו, אחרי קבלה לחדר לידה, לא יכולות באמת לחרוג מהנהלים של התקדמות סבירה לשעהכי אם כך יהיה הלא שנקבל "עזרה" כלשהי להתקדם... וכן, יש מצבים שבאמת חוסר התקדמות תהליך הלידה מלבד מה שהוא מייאש ומעייף את האם עלול להוות סכנה רפואית לשלום האם או העובר (זיהום, רחם עייף, דימום יתר אחרי הלידה, מצוקה נשימתית עוברית ועוד...). אני מתארת לעצמי שבעצם שגם אצל אותה חיה העצירה הזאת אינה אידאלית, אבל היא נעשית רק בלית ברירה ולא מרצון.

ונשאלת השאלה, אז איך יכול להיות שיש לידות בזק? נשים שיולדות בדרך לבית החולים אף על פי שהיו מעדיפות להגיע למחלקה? האמת היא שאין לי תשובה חד-משמעית כרגע, פשוט עוד לא גיליתי את מהלך הגוף-נפש המביא יולדת ללדת אף על פי כיווצה והתנגדותה. כנגד רצונה. ועם זאת אני יכולה לומר מניסיוני הדל שהתופעה של עיכוב לידה מסיבות רגשיות נפוצה בהרבה מתופעת לידות בזק. רצוני לומר, התופעה של "לידה לא מתקדמת בלי סיבה, צירים היו טובים ונחלשו שהגענו לביה"ח, אני רוצה ללדת כבר למה כלום לא קורה..." נפוצה מהתופעה של "די אני לא מאמינה אני רוצה כבר להגיע למחלקה, למה זה ממשיך להתקדם? איך לעצור את זה? אעהעאה!".

ועם זאת אני חייבת לומר שלאחר קריאת מאמר זה, או יותר נכון לאחר יישום הרעיונות המוצעים בו בשילוב עם תרגילי הכנה פיזיים לביסוס הידע ולהטמעתו, הסיכוי להתקרב לאמירה: "אני רוצה כבר להגיע לחדר לידה..." עולה בפירוש ואיתו מתרחק הסיכוי להשמיע אמירות כגון "למה שום דבר לא זז?" " אולי נקבל איזה זירוז, פקיעה, משהו" ירד. זו אינה הבטחה כי אם פרסומת סמויה להגיע לקבל ממני שירותי הכנה ללידה.

בכל מקרה הפירוש של המוח שהצירים הם אויב יכול להיות ברמת התת-מודע אפילו במודע אני יודעת ש"כל ציר מקדם אותי, ברוך הבא ציר, ברוך הבא שליח"... בלי טיפת זלזול, אמיתי. כל מה שאישה לומדת או מאמינה מקדם אותה, אבל כל עוד לא חל שינוי בפירוש שהמוח נותן לתחושות הפיזיות שהוא מקבל ובדרכי התגובה שלו אליהן, יפחת הסיכוי שאשה תצליח להחזיק באמונות ובהבנות שרכשה וככל שתתקדם הלידה, עם העוצמות העזות שבה.

הפחד מהציר, בא לידה ביטוי במחשבה בלתי פוסקת (בין הצירים) על הציר הבא, בעיסוק בלתי רצוני ובלתי נשלט בשאלה "מתי זה כבר ייגמר?" ובכניעה לרגשות של אומללות, מסכנות וחוסר יכולת, עד חידלון ופחד מוות. כל אחת ברמותיה, בהתאם למבנה אישיותה, חוויות העבר שחוותה ומסגרת ההכנה ללידה הנוכחית. למה המוח החליט ככה? אמונות כמו זו מתבססות עמוק בעקבות סיפורים של אימהות, דודות, חברות, ספרים, ולא רק סיפורים אלא חוויות צרופות ממש שעוברות אלינו גם בלי מילים: חוויית הלידה של אימא שלנו אותנו, דורות של פחד מפני לידה, פחד טבעי מהלא נודע - הלא כל לידה היא משהו חדש ובלתי ידוע מראש, ועל אחת כמה וכמה לידה ראשונה: לידה ראשונה שאליה האישה הגיעה אחוזת פחד ומכווצת עלולה לייצר חוויה מאיימת ומלאת ספקות, שנכונותה תוכח בלידה הראשונה ותצרוב את האמונה עוד יותר חזק... מעגל קסמים שבהחלט יכול להשתנות.

השפעת הפחד על רמת הכאב

ריד[2] טבע מושג שנקרא מעגל "פחד-מתיחות-כאב". נסביר בקצרה: הפחד יוצר דריכות בגוף שגורמת לציר לכאוב הרבה יותר מתחושת הכיווץ המקורית שיכולה להחוות וזאת מכמה סיבות: האחת - כל השרירים בגוף מכווצים ולכן הכאב מורגש גם בהם ("כואב לי כל הגוף") אף על פי שמקום הכיווץ ופעילות הלידה ממוקדים בפלג הגוף האמצעי-תחתון, כלומר הרחם ורצועות נוספות הקשורות אליו (זהו המתח שמופיע בגב/ בטן/ ירכיים במהלך הצירים); הסיבות הנוספות כרוכות בשיבוש המנגנון הפיזיולוגי של השרירים הבלתי רצוניים ובהם שרירי הרחם, שיבוש שמקורו במוח המפרש את המצב כסכנה ובהתאם - שולח פקודות סותרות לאיברים. כפי שהסברנו, הוראות המוח מפריעות לפעילות המורכבת (אך טבועה מלידה) של שרירי הרחם כמו:

📷- אספקת חמצן ודם בכמות הנדרשת ללידה (עלול להביא לירידות דופק/ כיווצים יעילים פחות).

- הרפיית שרירי הטבעת אשר תפקידם בלידה להרפות ולאפשר את יציאת התינוק.

- כיווץ שרירים ארוכים הגורמים למחיקה ולפתיחה של צוואר הרחם ולדחיפת התינוק אל היציאה.

האם זה מספיק כדי לגרום לנו לרצות להתגבר על הפחד? להכיר אותו? לעבוד איתו?

בין שמדובר בפחד מפני כאב הלידה ובין שמדובר בפחד מפני דברים אחרים הקשורים ללידה, הוא משפיע באופן פיזי הן על משך הלידה והן על עוצמת הכאבים שתחוש היולדת.

במצב בו הפחד הוא מפני כאב הלידה, בנוסף לתהליך הפיזיולוגי שתיארנו לעיל יש גם הוכחות שהציפייה עצמה מייצרת מציאות. זה נשמע משפט "ניו אייג'י" שכזה, אך הוא מבוסס על מחקר, והיום הוא נלמד בקשת רחבה יותר של אסכולות, הרואות גם בפחד סוג של ציפייה (אומנם שלילית) למשהו שיגיע ויתממש. הציפייה עצמה גורמת שעוצמת הכאב תהיה גבוהה מעוצמת הכאב הפיזי שכשלעצמו. וזוהי נקודה שמופיעה בהחלט במקורות היהדות וגם נידונה בהרחבה במקצועות כמו "מיינדפולנס", "NLP", "קוצ'ינג", "דמיון מודרך" ועוד. במקרה שלנו השיח הוא סביב האמונות המנחות אותנו בקשר ללידה. את העבודה הזו ניתן לעשות ע"י כתיבה, שיח עם אשת מקצוע, אני עושה זאת לרוב באמצעות תרגילים כגון "היפוך התנגדות", "יצירת אמרות מכוונות תודעה" הרפיות גוף-נפש , אולי עבודה עם קלפים ועוד כלים לשינוי מערכת האמונות בנושא. יש חוברת אמונות תומכות שניתן לרכוש באתר zihara.co.il ואפשר לקבוע מפגש אישי לעבודה בנושא.

כתבתי למעלה "בין שמדובר בפחד מפני כאב הלידה ובין שמדובר בפחדים אחרים..."ובכן, מנסיוני, החששות הנפוצים ביותר הם מהכאב ומהלא נודע אך אצל כל אחת יכולים להיות שינויים, "טריגרים" (מתגי הדלקה) שונים וגם יכול הפחד להגיע ממקור שונה , אפשיל שרווליי ואנסה בסייעתא דשמייא להרחיב בנושא.

סוגי פחד נפוצים לקראת לידה ובלידה

לנשים לקראת לידה יש מגוון רחב של חששות, לרוב יש ביטוי חיצוני של החשש, "סיפור" שהיולדת מספרת לנו ולעצמה כגון "אני ממש חוששת שלא אספיק לארגן את כל הציוד הנדרש לתינוקת לפני הלידה", "אני חוששת לסחוב עד שבוע 42 כמו תמיד", "אני מפחדת שתהיה לי מיילדת לא מתחשבת", "מפחדת שיתערבו לי" ועוד רבים. מתחת ל"סיפור" יש שורשים, אנחנו רואות בתחילה את העץ, ורק אם חופרים באדמה מתגלים לעינינו השורשים. יש נשים שרוצות לחפור באדמה, ויש - שלא. זה בסדר , וכל אחת יכולה לעזור לעצמה לשנות במידה כזו או אחרת את אמונות הלידה שלה ולשפר את חוויית לידתה בהתאם למקום שבו היא נמצאת עכשיו ובהתאם לכלים שיש לה היום, וכן בכל לידה נוכל להתקדם/להשתנות ולחוות חוויות אחרות.

בהקשר זה אני חייבת לצטט משפט שאמר מישל אודנט בריאיון לעיתון "הארץ" שנערך השבוע. מישל אודנט הוא מיילד, רופא ומנתח ותיק, בכיר ומוערך מאוד בתחום הלידה, קצרה היריעה מלציין את תרומתו האדירה לחקר, פיתוח, חינוך והנגשת מידע בתחום. הוא אמר משפט קצר שטמון בו ים הידע שצבר: "מובן שאין דרך אחת ללדת, יש רק כלל מאוד כללי אחד: אישה צריכה להרגיש בטוחה, ואי אפשר לומר לה מה התנאים שיגרמו לה להרגיש בטוחה. עבור אישה אחת תחושת ביטחון מתקיימת כשהיא נמצאת בבית החולים מוקפת במכשור רפואי מתקדם, עבור אחרת זו לידת בית אינטימית..." הוא מסביר בכתבה (ובספריו הרבים) כי המוח הלוגי בעצם מפריע לאישה ללדת, יוצר שיבושים, עיכובים וכאב. הלידה, מסביר אודנט, היא תהליך בלתי רצוני, ועל כן ברמת העיקרון ברוב הלידות אין צורך לזרז, לקדם, לעזור לתהליך, אלא לא להפריע ללידה להתרחש. ומה יכול להפריע לה להתרחש? יותר מדי חשיבה לוגית, חוסר תחושת ביטחון (פחד), אורות חזקים המפריעים להפרשת הורמונים. ע"כ.

כל סוג פחד, לא רק מכאב הצירים, עלול להפריע למהלך הלידה ולשבש אותו.

לדוגמה: פחד מפני דקירות - לאישה מן השורה (גם לאחות המטפלת) אשר אינה סובלת מפוביה זו, כל פעולה הקשורה בדקירת מחט (פתיחת וריד, פיטוצין אחרי לידה, בדיקת סוג דם ועוד הליכים שגרתיים במרחב מחלקת יולדות) נראית פעולה פשוטה, אך יש נשים רבות אשר סולדות מפעולות כאלה ברמה מסוימת, והדקירה או הידיעה על הדקירה הקרבה עלולה לשבש את הפרשת ההורמונים שלהן, אם כי באופן הניתן לתיקון. לעומתן אישה שיש בה פחד של ממש מהדברים הנ"ל, יכול הנושא להפוך לאיום רציני על יכולתה ללדת ללא התערבות וללא טראומה, ומלבד זאת, תחושת הפחד הזו עלולה, באופן בלתי רצוני, למלא את ימיה ולילותיה ההריוניים בחרדות ומחשבה איך להתחמק, איך להתמודד, איך להסביר. ולכל הקשיים האלה מצטרף חוסר האהדה מן הסביבה: לרוב העולם קשה להכיל את המצב הנפשי שנגרם בעקבות פעולות ש"כל יולדת עוברת".

נוכל החליף את הדוגמה הזו בפחד מפני דמות גברית מסיבות של חוויית אלימות/הטרדה בעבר, פחד מפני מוות שצף בכניסה למרחב בית החולים ועוד. עלינו להבין בחמלה בתור נשות מקצוע, אימהות ליולדות, שותפות לחדר וגם בתור היולדת עצמה, שהפחד הוא מצב פיזיולוגי שלרוב אינו נשלט, כפי שהסברתי בתחילה, ויש צורך לכבד את היולדת הנפחדת ולעזור לה להתמודד, ככל שנכיל ונתמוך ונעשה עבודה רגשית נכונה בהיריון ובלידה כך גדלים הסיכויים ללידה תקינה וחיובית ללא עיכובים והתערבויות.

כאשר נכיר בו מראש נוכל לפתח מסוגלות להתמודדות בדרכים שונות.

לשיטתי ההתמודדות צריכה להיות בהתאם לכלים של האישה, לרצון, לזמן ולתכלית הנכספת.

יש פחד שרק מחכה שיגלו את השורש שלו, יכילו אותו, ייתנו לו מקום, והוא כבר לא מפחיד.

יש פחד שלאחר שגילינו את השורש-האמונה המזינה אותו, נוכל לעבוד על החלפת אמונה, שינוי אמונה ובניית תודעה אחרת, חיובית ללידה.

ויש פחד שהאמונה שמזינה אותו טבועה בנו בצורה כה חזקה שייתכן שעל מנת לשנות אותה ואפילו לגלות אותה נצטרך כנראה טיפול ארוך טווח עם ליווי של מטפל מוסמך ממקצועות הנפש וסייעתא דשמייא; אך גם אם לא נפתור את שורש הפחד בהכנה ללידה הקרובה, בהחלט נוכל לשפר את חוויית הלידה ולהתמודד בצורה יותר מעצימה, וכן להתחיל תהליך של שינוי שימשיך לאחר הלידה ויקבל תוקף ועידוד מחוויית לידה מודעת.

הפחד והביטחון אינם המרכיבים היחידים בלידה, ובהכנה ללידה כדאי להתמקד בדברים נוספים כגון תרגילים פיזיים, נשימה ועוד, אך בהחלט כדאי לתת את הדעת על נקודה זו, ולכן הבאתי את הרעיון, כדי שכל אישה תוכל לדעת מה יכול להיות הדבר שיעלה את רמת הביטחון שלה בלידה ויוריד את מפלס החשש.

המסקנה בעצם, היא שהתמודדות, הכרה ועבודה עם הצפת חשש/ פחד/ חרדה מסביב להיריון ולידה יכולה להעלות משמעותית את הסיכוי ללידה קלה יותר, נעימה יותר, קצרה יותר ומעצימה יותר לאם ולתינוק. ולכן המעוניינת בלידה כזו תשאל את עצמה:

האם היא רוצה לשאול ולשמוע מה תחושותיה לקראת הלידה?

האם היא בוחרת לחשוב על התהליך לאור ההבנה שתחושת הביטחון היא הדבר החשוב ביותר ללידה שלה.

האם יש לה מה לשנות ולצמוח לקראת הלידה הקרובה?

אם התשובות חיוביות, אז הדרך פתוחה לפניך, לקרוא, לכתוב ולקבל תמיכה, לצמוח.

עוד מאמרים ופרטים בבלוג www.zihara.co.il והעיקר בברכת בריאות הנפש והגוף, שרית עדי ושדי.

[1] נפש הילד/ משה וולף, הוצאת דביר, תל אביב 1979.


[2] פרופ' מ' לצנט "הלידה", תל אביב 1968