הכנה ללידה כחלק מהלידה/שרית עדי ושדי

היא פגשה אותי ברחוב ביום סגרירי עם בטן ענקית,

"אז מה הקטע של הקורסים האלה שפירסמת בכלל?"

איך להגיב?

"מה הקטע? זה ישנה לך את הלידה! זה ישנה לך את החיים!"- לא כלכך הסגנון שלי מיסיונריות...

מצד שני ככה בכמה מילים- אין סיכוי שאצליח להעביר לך את ה"אני מאמין שלי" על הכנה ללידה,

קשה לבחור את המילים כדי להסביר מהי המשמעות של ההכנה ללידה,

מבחינתי זה גדול ממה שאפשר להסביר במילים.

ומי שחוותה יכולה להעיד,

כמו שכתבה לי רחלי אחרי שליוויתי אותה בהיריון ולידה שלישית

"עכשיו כשאני מסתכלת על הלוגו שלך וקוראת מה שכתוב שם "הצטרפי אלי למסע אמיץ ומחזק" אני מרגישה שזה עלי, איפה הייתי לפני המפגש הראשון שלך ואיפה הייתי בלידה, עולמות שונים."

באמת רחלי הגיעה אלי, חודש לפני הלידה, בתחושה שהכול חתום ללידה הזו, ואם יהיה שינוי זה רק ללידה הבאה, בעצם היא רק רצתה אותי בתור תומכת... אחרי חודש או פחות מכך, רחלי בעצמה יכולה להעיד שכל התפיסה שלה לגבי הלידה השתנתה!

מכיווץ ופחד, רצון רק לעבור את זה ולהיות אחרי היא עברה למצב של רוגע, ציפיה ותחושה ש"אני יכולה לסחוב עוד שלושה חודשים", הצירים המדומים (בריקסטון היקס) שהטרידו אותה כל לילה ומנעו ממנה להירדם נעלמו, גם המתח בגוף והשרירים המכווצים התחלפו בנינוחות ושלווה. איך זה קרה? בעזרת הכנה ללידה, לימוד על התהליך והגוף שלי, הבנה מה הם הדברים המפריעים לי (שהמון פעמים אנחנו לא מצליחות לגלות לבד בלי עזרה ממישהי) וכיווני מחשבה ועבודה איך אני משנה אותם ו/או מתמודדת איתם, איך הייתי רוצה להיות, להרגיש וללדת ומה מונע ממני להיות שם, וגם איך אני מתקדמת לשם.




ככל שהיולדת יותר ב"התגייסות" לתהליך ההכנה כך הוא יהיה יותר עמוק, מיוחד, משפיע אפילו מעצב לידה.

שוב ושוב אני נוכחת כמה ההכנה היא חלק מהלידה.

חוזרת מעוד לידה שהייתה בסייעתא דשמייא נפלאה וקצרה,

מלאה בהשגחה פרטית ובהגשמת משאלות,

וכשאני מספרת לחברות הן אומרות "כן אני מכירה את "האלה"... למה אצלי זה אף פעם לא ככה ורק בסיפורים?"

אני לא יכולה לשים את האצבע על מרכיב פלא, 

הלידה מורכבת מהרבה נתונים

אבל אני כן יכולה להגיד ולהעיד בפה מלא שאני רואה אחת לאחת את הקשר בין ההכנה לתהליך הלידה

ולכן מבחינתי ההכנה היא חלק מהלידה עצמה.

וכשאני חוזרת מלידה כזו, או כשהמיילדות אומרות ליולדות בסוף הלידה "זכית, איזו לידה קצרה, טובה, יפה" אני אומרת להן: "היא עבדה גם הרבה לפני הלידה!" אבל העבודה שלפני הלידה היא שונה, היא אחרת, היא לא בהתמודדות עם עוצמת הצירים ועם נהלי בית החולים... ומי לא הייתה שמחה לחסוך כמה שעות כאלה ולהמיר אותן בכמה שעות של נשימות, הרפיות, תרגילים בפריסה על כמה חודשים... 

אז מהי אותה הכנה בעצם? על מה אני מדברת?

אם את רוצה לקרוא יותר על אופן התהליך המשיכי לקרוא,

אם את רוצה לשמוע ממני או להגיע לניסיון, התקשרי

ואם, את רוצה לדבר עם רחלי תבקשי ממני את המספר שלה, או של יולדות נוספות עם סיפורים דומים...


עכשיו אני אנסה לפרט על התהליך,

נקטתי לשון אנסה מכיוון שהתהליך דינמי ומשתנה המון מיולדת ליולדת בהתאם לצרכים, לזמן, למוכנות,

לעניין.

באופן כללי ההכנה מבחינתי מורכבת מכמה רבדים, והם:

רכישת ידע (החלק התיאורטי), הכנת הגוף (החלק הפיסי), הכנה רגשית והכנה רוחנית.

כאשר, כמו שאני אומרת ליולדות שלי החלוקה של החומר, וגם החלוקה לרבדים שונים, היא בעצם מעושה, מכיוון שאני צריכה לתמלל, להסביר, לחלק למפגשים, להתחיל מאיזה מקום ולהתקדם אבל בעצם בפועל כל הדברים שהזכרתי נשזרים זה בזה ותלויים זה בזה, רכישת הידע משפיעה על הרגש, הרגש משפיע על התבססות העובר (פיסי), הפיסי משפיע על הנהלים והם שוב משפיעים על הרגש ומעל הכל ובתוך הכל האמונה והרוח... סינית? מהתחלה:

רכישת ידע, קרי החלק התאורטי. 

בבחינת ידע=כח,להכיר את מבנה הגוף ושלבי הלידה הקלאסיים, להבין את השפה המדוברת סביבי במרחב הרפואי, לדעת את זכויותיי בתור מטופלת, לברר את רצונותיי בהתאם לתהליך הלידה ולנהלי בתי החולים השונים, לדעת מה תינוקי עובר עכשיו ובזמן הלידה. לכל הידע הזה יש שימוש ותועלת, זה לא סתם דיבורים ו"חפירות", מחקרים מוכיחים שזוג/ אשה שעבר/ו קורס הכנה ללידה וסיור, מרגישים יותר בטוחים ונינוחים בתהליך הלידה מכיוון שהם הפחיתו את אלמנט ההפתעה והפחד מפני הלא נודע. ועוד בעזרת הידע האישה תוכל להיות חלק יותר פעיל מהלידה, תוכל להיות בוחרת לקבל או לדחות טיפול מסויים, ולהרגיש שלמה עם הבחירות שלה, דבר שמוביל להורדת אחוזי הנשים שחוו לידה כ"טראומה" והרגישו חוסר אונים, חוסר שליטה "עשו לי, דחפו לי, פקעו לי"... יכול להפוך ל"נעזרתי בפקיעה, סרבתי לפקיעה, בחרתי שכן או שלא לקבל... וכו".


כשאדם למד ויודע ההחלטות שלו הרבה יותר רגועות ובטוחות, ניתן לראות את זה בכל תחום בחיים ואני נפגשת עם זה המון בחדר הלידה, גם בלידות שלי חוויתי את זה, החלטה של אשה שמסרבת/ מבקשת טיפול מסוים מתוך "תחושת בטן" או מתוך סטיגמה מוקדמת שיש לה לגבי "לידה טבעית" וכדומה לא דומה להחלטה שלוקחת אישה (או זוג והבעל שייך לכאן מאד) שלמדה, הבניה, יודעת.

הידע התאורתי יכול למנוע הרבה מהרגשות של החוסר אונים וחוסר שליטה, את יודעת מה את מבקשת, ואת גם יודעת מה את לא יכולה לבקש, מראש וזה חשוב לא פחות. 


הכנת הגוף ללידה

החלק הבא אליו ניגש בהכנה הוא הכרת תרגילים ויישומם כלומר עבודה פיזית :ביסוס התינוק, פתיחת והרחבת גוף האם, שחרור רקמות, רצועות ושרירים, הכרת תנוחות לשימוש בלידה עצמה.זוהי עבודה חשובה מאד! התרגול מקל על תופעות ההיריון השונות כמו כבדות, כאבי גב ועוד, כבר מהתרגול הראשון! התרגול מכין את הגוף ללידה ועוזר לגוף לאפשר לתינוק את מירב ומיטב המקום לבתמקם (להתבסס) בצורה אידאלית ללידה יותר קצרה וקלה, החשיבות של התרגול בחודשי ההיריון (החל מחודש רביעי ובפרט החודש תשיעי) מקנה ליולדת את היכולת להשתמש בתרגילים ובתנוחות במהלך הלידה עצמה.

וכמו שמעידה על עצמה ש, אחרי לידה רביעית:

"לא האמנתי, כבר מהלידה הראשונה קראתי ספרים כמו "לידה פעילה" ולא הרגשתי שהייתי מסוגלת בזמן אמת להשתמש בתנוחות ובתרגילים , זו הייתה הלידה הרביעית שלי והפעם הידע היה כמו טבוע בתוך הגוף שלי, אני מרגישה שבזכות התרגילים שהתאמנתי עליהם בחודש תשיעי ועוד לפני התנוחות המועילות והמקדמות האלה פשוט היו הבחירה האינסטנקטיבית של הגוף שלי בזמן הלידה וזו הייתה תחושה נפלאה, עוצמתית, ההיפך מחוסר האונים והחידלון שחוויתי בלידות הקודמות"


ולא פחות חשוב הכנה רגשית ורוחנית שבה יש התמקדות בבירור הרצון ללידה, יצירת מקום לשפע, שינוי מערכת אמונות, משפטים מכווני תודעה, הסרת עכבות, היפוך התנגדויות, והכנה ללידה מעצימה עם התינוק ובן הזוג. הכנה זו מחוללת פלאים בלידות ומעבר להן, בבטחון של האשה בעצמה, בגופה, בקב"ה. כן, ממש כך.

ההכנה הרגשית, רוחנית היא כלי שאותו כל אחת לוקחת למקום שלה והכלי הזה יכול לשרת נשים ממגזרים שונים, עם עולם שונה ותחומי עניין שונים, הנקודה של ברור הרצון יכולה להוות מקום לבנייה של האשה בכוחות עצמה, עם בעלה או מקום ליצירת תפילה, גילוי על מה אני רוצה לבקש מלפני מי שאמר והיה העולם.

"בהכנה התחלתי להאמין שוב באפשרות של לידה טובה, של לידה שבה אהיה רגועה, של שחרור מהפחדים והחרדות ששכנו אצלי אפילו שנסיתי להדחיק אותם, אחרי הלידה השישית שלי, לידה שבה התומכת אמרה שתהיה לי לידה נפלאה, ועשתה איתי המון תרגילים, בפועל הלידה היתה מאד ארוכה וקשה, והיה לי קשה לשוב ולהאמין הייתי מאד סקפטית ורק הצטרפתי להכנה שממילא התרחשה, אבל הפעם זה היה שונה, הפעם אני האמנתי ולא רק התומכת, הפעם אני יצרתי את המשפטים התומכים שלי, הפעם אני זיהיתי את הפחדים וההתנגדויות שלי, בעזרת סבלנות ותמיכה משרית עדי, ובאמת אחרי המפגש הראשון ישנתי בלילה כמו שלא ישנתי כבר המון זמן וקמתי מאוחר בבוקר למחרת, עשינו עוד הכנה ולאחריה בלידה באמת הייתי רגועה, הרגשתי שכל תפילותיי נענו, ולו הייתי מעיזה לחלום על לידה אפילו יותר קצרה ומופלאה או אז היא הייתה מתרחשת." ציפורה, לידה שביעית.

אני יודעת, הרבה נשים חושבות שזה לא בשבילן, הרבה נשים מעדיפות לוותר על "החפירות", יש נשים סגורות יותר שלא "מאיר" להן לפתוח את נבכי נפשן, יש נשים מעשיות יותר שכשהן שומעות "הכנה רגשית ורוחנית" זה עושה להן בחילה ואין להן כח לשמוע דיבורים באוויר, לפעמים זה בעצם מגננה של הנפש שלא רוצה לפתוח דברים כואבים ומפחידים, והעבודה צריכה להעשות לאט, טיפין טיפין ובאגביות, לא לעשות מזה את העניין ולספק מענה לגילוי הרצון של היולדת שמולי ולפעמים באמת אשה לא מתחברת לסוג עבודה כזה, זה לא בשבילה, גם את זה אני מכבדת וכמובן שזה לא יקדם אותה לנסות לעבוד ממקום לא לה, את זה למדתי תוך כדי שנות עבודתי...


ואני אומרת לך חברה יקרה, אחות : "את צריכה אומץ!!"

כן בשביל לפתוח את הלב צריך אומץ, בשביל לפתוח את הראש, את האזניים, להתנהג שונה ממה שחשבתי על עצמי או ממה שהחברה סביבי נוהגת, וגם אם כל העולם מזמר לי שדולה זה שטויות והנכה ללידה זה קשקוש, אני צריכה אומץ כדי להאמין, לקוות, לנסות...

לפתוח את הלב ולא לוותר ולמצוא את הדבר האמתי שייגע בך ויצעיד אותך במסע,

כי ההיריון הוא מסע ללידה מעצימה

והלידה היא מסע להורות וההורות היא מסע לעבודת המידות ועבודת ה' יותר אמיתית ועמוקה מכל עבודה אחרת.

ההכנה הרוחנית שאני מדברת עליה היא לא משהו מיסטי ולא משהו שמסתפק בהבאת המקורות לגבי לידה אלא מסע פנימי של כל אחת ליצירת תודעה בוטחת, רפויה, שמחה ומצפה ללידה.

ההכנה הפיזית שאני מדברת עליה לא מסתפקת בדיבורים ותמונות ותקווה להשתמש במשהו מזה בלידה אלא מבוססת על שיטות מתקדמות בעולם המבוססות על מחקר ולימודי אנטומיה ולידה, הכנה שבה אנחנו מתנסות ומיישמות בפועל תרגול יומיומי שכבר במהלך ההיריון ייקל עליך ויהווה חלק וודאי מהלידה שלך.

אין סוף לסוגי הנשים ולטבע של כל אחת, כל אשה היא עולם, ואצל אותה אשה כל לידה היא סיפור בפני עצמו ואין הכנה אחת לפי מתכון שתתיישב כמו כפפה על כל אשה, אבל יש הרבה סייעתא דשמייא,  עם רצון טוב של המדריכה ורצון כנה של היולדת רואים בחוש הרבה השגחה פרטית והכוונה נכונה לסיפור הלידה שלך הפעם. 

אז ששואלים אותי לגבי הכנה ללידה מאוד קשה לי לתת תשובה, כי אנשים מחפשים תשובה של דקה, שישים שניות "נאום המעלית" ומבחינתי ההכנה היא חלק מהלידה שלך, ומי רוצה שידחסו את הלידה שלה לשישים שניות?

אבל אין לי ברירה, כדי שתוכלי להעביר את המסר הלאה.. 

 אז בשישים שניות "הכנה מביאה את היולדת ללידה יותר קלה, יותר נעימה, חוויה חיובית ומחוברת בהרבה הרבה יותר לעצמה ולרצון הפנימי שלה, הכנה מקצרת את משך הלידה והכנה עוזרת ליולדת לקבל את מירב התמיכה הנכונה שהיא צריכה." 

ואני חייבת להוסיף ולומר שמבחנתי כמה שיותר יותר טוב, כן תקראי ספרים בהם כתוב שוב ושוב על ההורמונים בלידה, יש גם ספרים עם הסברים על תנוחות ואפילו תמונות, יש ספרים יותר יהודיים שמביאים גם רעיונות רוחניים.

תלכי גם לקורס הכי פשוט של הקופה ותוסיפי עליו גם הכנה אישית פרטנית אצל מישהי שתשלים לך את הידע שמעבר (נגיד אני...) תשיגי לך דיסקים עם הרפיות, תעשי אמבטיות, תקחי צמחים וגם הומאופטיה,

 כן, אל תחסכי לא בזמן ולא בכסף, ולמה? כי הרגעים האלה לא יסולאו מפז. כי יש לך מספר לידות בימי חייך ולא יותר, כי החוויה הזו כלכך דורשת, כלכך חשובה, כלכך שלך... חוויה שיכולה להשאיר חס ושלום מרירות ואפילו טראומה או להשאיר אחריה זכרון של חסד וחיבור עצום לרך הנולד, חוויה של התעלות מעל הטבע, של פלא שלא ניתן לחוות כמותו בשום מציאות אחרת!!!

הללויה

nicole futterman

📷